יומן מסע 12.8: הקרחונים של ג’ונו, אלסקה

כל  מה שהשתוקקתי לראות היה לוויתן מזנק מתוך המצולות, זה הכל. זו היתה סיבה מספקת להשקיע יותר ממשכורת שנתית של שנינו (טוב, שלי לא משנה הרבה את המאזן). כל מה שחלמתי עליו מאז תוכנן הטיול הזה (ולמיודענו ידוע שהוא תוכנן כארבע פעמים ולאורך שנים), היה  לחזות במו עיני ביצור האימתני הזה מבצע את הניתור הקרקסי הזה שאחריו באה נפילה מכוונת, משועשעת על הגב, כולל חבטה ענקית שיוצרת גלים שמסוגלים להטביע ספינה. זה הכל. שהרי קרחונים כבר ראיתי בעבר, ולא פעם אחת. את שדות הקרח שליד ג’ספר בטיול של 2003, ואת הקרחון הגדול של פארק גליישר במונטנה לפני שנים עם דורין האם המאמצת שלנו בקלגרי ועמר התינוק. זה היה טיול זכור לטוב, בעיקר זכורה היקיצה למחרת הטיול במוטל במונטנה, כשקולה החם, האהוב של דורין מצחקק , והיא שקועה בשיחה ערה עם משיהו מחוץ לחדרה, ממתינה שנקום כדי שתוכל כבר לרחוץ את עמר נכדה בכיור של החדר במוטל.  ואחר כך, בעודה מנגבת את שערו הרטוב היא הזכירה לו את מראות הקרחון הענק שראינו ביום הקודם. קרחונים, אם כך, נחשבו בעיני למטרה השולית של הסיור שיצא בשבע וחצי מהרציף בג’ונו בירת אלסקה. בספינה הקטנה היה מקום לכשלושים איש, ועליה הצטופפו תיירים מכל העולם. הקפטן הגאה חמוש במשקפיים ענקיים, תסרוקת מוקפדת עם פסוקת צידית, חולצה מכופתרת ומכנסיים גבוהים מקו המותן, לא דמה לשום קפטן קוק שבדמיוננו אמור להשיט ספינה אל מרחבי הים  הגדול.

ובכן, כשהרמנו עוגן הבהיר לנו הקפטן שאנחנו אמורים לראות קרחונים מתמוטטים,  זה שיא הסיור מבחינתו, לווייתנים זה צ’ופר ולא ממש הכרחי בעיניו, לא משהו שאי אפשר בלעדיו. כמעט התכעסתי, אבל אמרתי לעצמי שבעלון שקבלנו יום קודם אצל הצעיר יפה התואר אצלו נרשמנו לטיול  (ולמען האמת אצלו הייתי נרשמת גם לסיור למזבלה המקומית..) נאמר שלווייתנים נראים באזור בעונה זו של השנה. כך שכמו שדודי כל הזמן אומר צריך לסמוך על האופטימיות הטבעית שלו.  (וכל מיודענו יודעים שמאשר לסמוך על האופטימיות הטבעית של דודי, טוב יותר להתאבד כאן ועכשיו ובטח לא לצאת בספינה קטנטונת למרחבי הים).

המנוע תיקתק במתינות במשך שעה ארוכה על פני המים החלקים כמראה. מסביב הרים מושלגים ומיוערים, פסגות מחודדות נטולות צמחיה וים. ים, גדול ורחב ומחבק, היום היה יפה ומזמין, כולם דיברו על ההזדמנות הנדירה לראות מלוא העין הרחק אל השמים שהציעו ענן פה ענן שם, שחפים ענקיים, ונשרים קרחים עצומים שכנפיהם  שחורות וראשם ומרכז הגוו לבנים כשלג.  כעבור כשעתיים הכריז הקברניט שאנחנו מתקרבים לאזור הקרחונים,  וסביב החלו מבצבצים שדות עצומים של מה שנראה בתחילה כמו משטחי שלג אינסופיים ואט אט נחשפו בפנינו  מרחבי קרח זכוכיתיים, חלקם שקופים לגמרי חלקם בגווני כחול משתנים, מתכול בהיר ועד כחול סגול עמוק, כמעט קטיפתי, קירות אדירים הופיעו סביבנו, וככל שהתקרבנו הלכו וגבהו, מזוגגים משוננים,  גבנוני קרח בצורות הזויות בולטים מתוכם, לעתים תלויים באויר בגבהים מסוכנים, יש חשש שעוד רגע יישמטו מטה אל הים. הקברניט קוק עצר את הספינה והסביר  לנו שכאן אנחנו עוגנים וממתינים לפעילות שבוודאי מייד תתרחש, כי זה מה שקורה בהרי הקרחונים בשנים האחרונות: הם מתמוטטים. ובטרם סיים את דבריו, החלה במרחק קריסה עצומה של חלק מהקרחון שלפנינו, קריסה שהרעימה בשקט העצום של המרחבים מסביב, והרעידה את המים, עד שנדמה היה ששברי הקרח המתמוטטים ושוקעים במצולות מנשימים את הים. המים במרחק נרעדו כמו בולעים בליעה קשה את הקרח, הרעד שולח גלים עצומים עד אלינו ומזעזע את ספינתנו.  סביב סביב בים גבהו פסלי קרח בצבעי כחול שונים, בצורות משונות, לפעמים ניתן היה לזהות בהם חיה או אדם,  תמונות נוף  וסתם צורות אבסטרקטיות לא מוכרות. המצלמות הנציחו ללא הרף, מתמקדות גם בכלבי הים ששרצו עצלים בשמש מסרבים להיבהל מרעמי ההתמוטטות שבקרבתם ומהמים ההומים.

הקפטן הגאה קרב אותנו עוד אל הקרחון, עד שהיינו סמוכים אף יותר מהספינה של נשיונל ג’אוגרפיק שסיירה לצידנו. שהינו עוד שעה קלה בקרבת הקרחון, ואחר כך קוק, מסופק מאד, הוליך את הספינה אל מחוץ לאזור הסכנה, והחל בשיט הביתה. עכשיו אפשר להתביית גם על לווייתנים, יש עוד מעט זמן גם להמתין להם. ובדרך חזרה ראינו אותם, את גוום מתקשת מתוך המים ומוטל בחזרה, שוקע ונעלם, את הסילון העדין שמתיזה החיה הענקית הזאת מתוך הפתח בראשה, סימן לכך שהיא עומדת להגיח ואחר כך שוב לצלול, יש להמתין עד חצי שעה כדי שתואיל להראות שוב את גופה הענק. ראינו לווייתנים בדרך חזרה לג’ונו, וזה היה מרגש.

אבל קריסת קרחון עצום מימדים, כחול, מלווה ברעם שמיימי, כמו מתריע כי סוף העולם קרב, כי אולי כדאי שנקשיב וננקוט כבר משנה זהירות שלא יאבד לנו הכדור הזה, ונשאר ערומים וחסרי כל, הייתה מרגשת אף יותר.

This entry was posted in יומן מסע. Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>